<h1>פירוש רבינו אברהם מן ההר — יבמות</h1>
<h2>דף כג:</h2>
[יבמות מ"ו ע"א] הקדש. עשה שורו אפותיקי לאחד והקדישו פקע שעבודיה. וכתב רבינו שלמה דוקא הקדישו למזבח, דהויא קדושת הגוף. אבל קדושת בדק הבית לא. ודעת הר"ם [פ"ז ערכין הי"ד] אפילו לבדק הבית, כמו שביארנו בפרק אעפ"י [כתובות נ"ט ע"ב]. חמץ. עשה חמיצו אפותיקי והגיע שעת הביעור פקע שעבודיה דגוי, והרי הוא כשלו וחייב לבערו. שחרור. עשה עבדו אפותיקי ושחררו, פקע שעבודיה וקנה עצמו בן חורין.
<h2>דף כח.</h2>
[יבמות צ"ט ע"ב] כשירות. ישראליות, דשמא עבד הוא. פסולות. כגון שפחה, דשמא כהן הוא. הראויות לכהונה. ולא גרושה וחלוצה משום כהן. אין סופגין. דכל חד וחד אמר אנא לאו כהן אנא, וספק הוא. אין משלמין. דכל חד וחד אמר אנא כהן אנא. ואין חולקין [ומוכרין את התרו]מה. תרומת תבואתם כשמפרישין אותה אין להוציאה מידם, דכל חד וחד [אמר לכהן] אייתי ראיה דלאו כהן אנא ושקול. ומיהו אסורים באכילה דדלמא זר הוא, אלא מוכרין אותה לכהנים והדמים שלהם. בקדשי המקדש. כגון עורות הקדשים. ואין נותנין להם קדשים. בבכור וחרמים קאמר. את שלו. דקאמר כהן אנא, וגבי חרמים נמי תנן [ערכין כ"ח ע"א] הכהנים אין מחרימין שהחרמים שלהם. הילכך מה יעשה בבכור שלו דקאמרת דהוי שלו ואינו צריך ליתנו לכהן והוא אסור לאכלו. שיסתאב. שיפול בו מום ויאכלוהו הם, דבכור בעל מום אין בו משום זרות. ולא יקריבנו תם אפילו בפני הבית, דאם כן לא יאכל הוא את בשרו. חומרי ישראל. שמא עבד הוא. חומרי כהנים. שמא כהן הוא.
